<h1>העיטור אות ק' קידושין</h1>
<h2>דף ל:</h2>
כותי שקדש הוה עובדא ואצרכוה גיטא מר רב יהודאי גאון ומר רב שמואל ריש כלה. ובר משומד דאתיליד מגויה לא תפסי קדושיה אבל משומד גופיה תפסי קדושיה דגרסינן בבכורות בסוף גמרא דעד כמה (ל':) גר שקבל עליו דברי תורה ונחשד לדבר אחד ואפילו נחשד לכל התורה כולה הרי הוא כישראל משומד למאי נפקא מינה שאם קידש קדושיו קדושין. ובפרק החולץ (מ"ז:) גרסינן גר שטבל הרי הוא כישראל (משומד) [גמור] למאי הלכתא דאי הדר לסורו וקדיש קדושיו קדושין. ומדקאמר קדושיו קדושין ולא קאמר חוששין ש"מ מדאוריתא תפסי קידושין והלכך גיטיה נמי גיטא הוי דכל דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש. ואי נפלה לקמיה יבמה חליץ לה דאף על פי שחטא ישראל הוא כדגרסינן בסנהדרין (מ"ד.) וכן מצינו בתשובת רבינו שלמה. ואפילו ישראל משומד לע"ז ולחלל שבתות. אבל בתשובות דקמאי משומד לחלל שבתות אינו כישראל שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כל המשמר את השבת נקרא ישראל וכל שאינו משמר את השבת אינו נקרא ישראל. ותניא (חולין ה'.) מקבלין קרבנות מפושעי ישראל חוץ מן המשומד לנסך את היין ולחלל שבתות בפרהסיא. הלכך מחלל שבתות בפרהסיא גוי הוא וקדושיו לאו קדושין. ומסתברא מדקיימא לן (עי' חולין י"ג.) דגוים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודה זרה הן האידנא אינו משומד לעבודה זרה. ודין מחללי שבת בפרהסיא ליתה אלא בעבודת קרקע (עי' עירובין ס"ט.) וקדושיו קדושין וגרושיו גירושין.
<h2>דף מט.</h2>
וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום מקודשת לשני. לא בא אחר וקדשה בתוך ל' יום רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת אף על פי שנתאכלו המעות. לא בא אחר וקדשה בתוך שלשים יום וחזרה בה מהו רבי יוחנן אמר חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור רב זביד מתני לה להא שמעתא אהא וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקבל לה קדושין והלכה היא וקדשה את עצמה אם שלה קדמו קדושיה קדושין. לא קדשה את עצמה וחזרה בה מהו ר' יוחנן אמר חוזרת והלכתא כר' יוחנן אפילו בקמייתא ואף על גב דאיכא למימר שאני נתינת מעות ליד האשה דכמעשה דמי אפילו הכי אתי דיבור ומבטל דיבור שיש בו מעשה כל שהו. ומסתברא דחזרה בה דקאמר שיש עדים שחזרה בה קודם שקדשה השליח ובטל השליחות אבל לאחר מיכן לא אתי דיבור ומבטל מעשה. ואין בטול אלא בפני עדים כדאיתא בשליחות גט. אלא דאיכא למימר היכא דאיכא קנין עדיף מנתינת מעות ליד האשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה הקנין שאין לאחר קנין כלום. כדאמרינן גבי מחשבה דטומאה שאני מחשבה דטומאה דכמעשה ממש דמי. אבל בלא קנין אתי דיבור ומבטל דיבור עד שיתקיים המעשה. והא דאמרינן לא בא אחר וקדשה בתוך ל' יום וחזרה בה דוקא בתוך ל' יום אבל לאחר ל' יום לאו כל כמינה. והוא הדין בשליחות גט דאתי דיבור ומבטל דיבור שיש בו מעשה כל דהו כגון הא דאיבעיא לן מהו לחזור ולגרש בו שהבעל צוה לכתוב את הגט וחתמו עדים ושלחו על ידי שליח ובטלו בדיבור גרידא. והא דקימא לן כרב נחמן דאמר חוזר ומגרש בו לאו משום דלא אתי דיבור ומבטל דבור אלא משום דסבירא ליה נהי דבטליה מתורת שליח מתורת גט לא בטליה והלכתא אדם מבטל שליחותו בדברים. וכתב הרב המחבר דהיכא דיהבא אתתא רשות לשליח לקדשה ואזל שליח וקדשה לגברא וכד אתא שליח הדרא בה ואמרה לא ניחא לי דאקדש פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דרבי יוחנן סבר מציא הדרא בה דאתי דבור ומבטל דבור והלכתא כוותיה ואף על גב דלענין גיטין קימא לן דלא אתי דבור ומבטל דבור. [וכי] קאמ' דמציא הדרא בה דוקא בתוך ל' יום אבל לאחר ל' יום גמרו לה קדושין דידה ולאו כל כמינה דהדרא בה וצריכה גט מניה. ולא דייק לן.
